על הצדק, החמלה והלב השומע 

בשנותיה הראשונות של המדינה, האמנו בצדק שבשיטה הסוציאליסטית.

היינו משוכנעים, כי כדאי לנו להשקיע עמל ואפילו להקיז דם, למען הערבות ההדדית.

לא הטלנו ספק כי כולנו שווים.

לקח לנו 30 שנה לגלות, כי השיטה הניבה חזירים, כלשונו של ג'ורג' אורוול בספרו חוות החיות: כולנו היינו שווים, אך החזירים הפכו לשווים יותר.

את זעמנו הוצאנו על השיטה. לא האמנו יותר בצדק שבה. החלפנו אותה.

ושוב חלפו שלושים שנה. בסופן התחלנו להבין, כי החזירים של אורוול, מצאו דרך להשתלט עלינו, גם על פי השיטה הקפיטליסטית.

כשרוממות השוק החופשי בגרונם, הם השתמשו בכספנו, השתלטו על השוק, שעבדו אותנו לצרכיהם וסחטו אותנו כלימונים.

לפתע גילינו כי גם עתידנו, הכספים שצברנו לעת זקנה, מושקע בעסקים מפוקפקים.

עכשיו אנחנו כועסים ורוצים שוב לשנות את השיטה.

אולם, לקראת השנה החדשה, כדאי לעצור לרגע. לעשות חשבון נפש ולהרהר בדבר.

ייתכן שלא הצדק שבשיטה קרס. אולי הצדק לבדו, אין בו די.

ב"סיפור על אהבה וחושך", מסופר על סבו של עמוס עוז. הסב הבין בפקחותו, כי היאחזות דוגמטית בשיטה, צודקת ככל שתהיה, מביאה לאסון.

"אי אפשר לסדר את החיים על פי ספר! שום ספר!", כך נהג הסב לומר, "לא על פי שולחן ערוך שלנו ולא על פי ישו הנוצרי ולא על פי המניפסט של מרקס! הצרה עם עוד כל מיני חכמים גדולים כאלה, שאולי הם הכירו היטב את כל הספריות אבל שום מושג על החיים לא היה להם, לא על רוע הלב ולא על הקנאה, צרות העין, הרשעות והשמחה לאיד".

הסב, ממשיך המספר, האמין שיש לשלב בכל שיטה דבר חיוני נוסף: את החמלה. "מוכרחים תמיד לקשור בין שניהם: צדק בלי חמלה זה בית מטבחיים ולא צדק".

ואנו מניסיוננו רוצים להוסיף נדבך נוסף.

כדי להבטיח שהצדק ישתלב עם החמלה, דרושים גם שופטים עם "לב שומע לשפוט את עמך".

"לב שומע", אותה תכונה ששלמה המלך, זמן קצר לאחר הכתרתו, ביקש כי אלוהים יעניק לו, על מנת שיהיה ראוי לשמש שופט לבני עמו.

עם צדק, חמלה ושופטים עם לב שומע, עתידנו מובטח בכל שיטה שתיבחר.

                                                    שנה טובה והרבה אהבה,

                                                    מחיים קליר וצוות המשרד